ביקורת: Talisman Revised 4th Edition

איך אפשר לבקר משחק שהוא בגילי ושהוא חכם כמוני?
טאליסמן על שלל מהדורותיו מלווה אותי כל חיי בערך. כשהייתי קטן קנו לי  את המהדורה השניה בעברית של המשחק והייתי משחק בו עד לבלי קץ. כשגדלתי הייתי מרייר על המהדורה השלישית של המשחק על כל ההרחבות המגניבות שלה, אבל באותה תקופה גם הייתי עני וגם לא היה נהוג כל כך לקנות משחקים באינטרנט ולשלוח אותם ארצה.
עכשיו כשאני גדול יש לי את המהדורה הרביעית ,המעודכנת, של המשחק. היא מגניבה יותר מהאחרות (ככה זה כשזה משחק של Fantasy Flight Games – לכל דבר יש מיניאטורה) והיא טיפה יותר מאוזנת; אבל המכניקה נשארה אותו דבר, זורקים קובייה, מחליטים על כיוון והולכים בהתאם, וכשמגיעים למשבצת עושים מה שכתוב שם…וזהו. כזה פשוט המשחק – כמו שאמרתי חכם כמוני.

במשחק יש שלושה מישורים שונים וככל שנעים למישור המרכזי המשחק נהיה קשה יותר, מה שמתבטא בין בכמות הקלפים ששולפים או באירועים על המשבצות. במשחק שולפים רק קלפי הרפתקה, קלפים אלו הם הימור, מצד אחד יכולה להיות שם מפלצת איומה ומצד שני יכול להיות שם אוצר בלום, אז ככל ששולפים יותר קלפים (כמו במישור השני) גדל הסיכוי לשלוף קלפי מפלצת וצריך להלחם בכולן.  במרכז הלוח ישנו כתר הציווי, שנעלם במהדורה השלישית וחזר ברביעית, והשחקן הראשון שמגיע לשם מתחיל להתיש את שאר השחקנים עד שהם נכנעים.

במישור השלישי, זה שלפני כתר הציווי, המשחק משנה את חוקיו: לא מטילים קוביה בשביל תנועה אלא נעים משבצת אחת כל פעם, בכל משבצת יש אתגר עליו צריך השחקן להתגבר. כיוון המישור מתאים לסגנון משחק, אם אתה עם דמות חזקה לך לכיוון שבוחן את העוצמה שלך, אך אם אתה דמות בעלת ערמה לך לכיוון השני שבוחן את הערמה שלך.

המשחק בשלב משחק (תמונה מ-BGG)

אז איך מבקרים משחק כה פשוט וכה ממכר? אני חושב שהדרך הטובה ביותר היא להתחיל בתאור משחק שהתרחש במציאות:

יהודה: [מטיל את הקובייה, יצא  5]. "אני יכול להגיע לעצים או לעצים, איזו מקוריות! אבל אם אני אלך ימינה אני אהיה קרוב יותר לבית קברות ואני רשע אז דברים טובים יקרו לי, הולכים ימינה". בגבעות אני שולף קלף הרפתקאה "והוו, זה גובלין! הוא כל כך חלש שאין משמעות בכלל לנסות לזרוק בשבילו קוביה בקרב". אני הורג אותו אוטומטית ואוסף אותו כאוצר אלי. בבדיקה מהירה אני רואה שיש לי סך הכל עצמה 8 בקלפים, אז אני עולה דרגה ומקבל בונוס של עצמה לדמות. "הידד, עכשיו אני מספיק חזק בשביל לנסות להגיע למישור השני של המשחק".
טל: אוקיי, הגיע הזמן לנסות להשיג אותו. אם הוא יגיע לשם הוא יצבור עלינו עצמה ויגיע למישור השלישי לפנינו. [מטיל קוביה, יצא 2] לא נורא גם 2 זה טוב. שולף קלף הרפתקאה. יצא לו דרקון עוצמה 7, טל משחק קוסם נטול עוצמה והוא יזדקק לנס כדי לא למות מהדרקון. טל מטיל קוביה ומקבל 6 ואז חן מטיל בשביל הדרקון ומקבל 1, לאחר סיכום העוצמות טל ניצח את הדרקון וישר ממיר אותו לתוסף אחד לעוצמה. "אחלה, עכשיו גם אני יכול להגיע למישור השני, אתה לא תנצח אותנו!!".
חן: [מטיל קובייה, יוצא 6] לא באמת משנה לו לאן ללכת אז הוא הולך ימינה, הוא מגיע למגדת העתידות ומחליט לנסות את מזלו, מזלו רעוע למדי והוא הופך לקרפדה למשך שלושת הסיבובים הקרובים. חן מסנן שלל קללות, מאבד את ציודו ומחליף את דף הדמות והמיניאטורה באלו של קרפדה.

ככה ממשיך המשחק עוד כמה שעות עד אשר שחקן אחד מגיע לכתר הציווי, ובהתאם לחוקי הבית, אם הוא שם שלושה סיבובים הוא מנצח את המשחק (אחרת המשחק לא נגמר לנצח).

כמו שאתם שמים לב זה משחק מאוד פשוט, אבל הוא גם מאוד מהנה. על כל שחקן שאוהב את המשחק יש לפחות אחד שלא סובל אותו. זה לא מוריד מהערך של המשחק. הסיבה ששחקנים לא אוהבים אותו, היא בגלל שהוא כל כך פשוט, שחקני הרפתקאות התרגלו לבחירה בפיתוח דמות, למשימות עם פלאף ולפעמים המשחק הזה מרגיש קצת חסר. אבל לאלו שמחפשים משחק פשוט שאפשר לשחק כמעט בכל גיל בלי הרבה הכנה מוקדמת הוא מאוד מתאים, לא תמיד צריך לשחק משחקים ארוכים ועמוקים בשביל ליהנות, לפעמים צריך רק להטיל קובייה ולעשות מה שכתוב על הקלף.

אישית, אני מאוד אוהב אותו, יצא לי לשחק קצת עם ההרחבות של המשחק והן משפרות משמעותית את המשחק, אבל לא פוגעות בפשטות שלו. המשחק מומלץ לכל מי שמחפש משחק הרפתקאות פשוט, המוכר לכל השחקנים ושרובם המוחלט גם נהנים ממנו. המשחק מיועד ל 2-6 שחקנים ואין הרבה אינטרקציה ביניהם, אספקט ה-PVP במשחק ממש מיותר, והמשחק מרגיש יותר כמו תחרות מאשר עימות. זמן המשחק, רשמית, הוא בין שעה לשעתיים; מעשית הוא יכול להמשך יותר זמן (גם בלי ההרחבות) וכן יש קצת צורך בחוקי בית על מנת לקצר אותו. יתרון משמעותי שיש למשחק הוא שלא צריך רמה גבוהה של אנגלית יש קצת טקסט על הקלפים השונים, אבל הוא די פשוט ולרוב לא צריך בכלל לקרוא את הקלפים בשביל לשחק בו. למרות כל החסרונות שלו – שדי נעלמים עם ההרחבות – המשחק הוא ממש כיפי, אם השחקנים בעד משחק פשוט שכזה אנחנו מוצאים את עצמנו נהנים בטרוף ממנו, אבל אם אחד השחקנים לא בקטע של משחק כזה עדיף לא לשחק בכלל כי זה לרוב מבאס לכולם את כל המשחק.

אני לא יודע אם זה אמתי או לא, אבל יש  סברה שאומרת שהמשחק הוא מאבות משחקי ההרפתקאות הקופסאתיים. אולי היו לפניו, אבל יוצא לי להתקל בהרבה משחקים שאחד התיאורים שלהם הוא "אני לא מאמין שזה לא טאליסמן". רובם שומרים על פשטות אבל מנסים להכניס קצת גיוון במשחק, בין אם זה Runebound (ביקורת בקרוב), בו קובעים לאן הולכים ואיך לפי התוצאה בקוביות ושההרחבות שלו משנות את הלוח לגמרי; או Prophecy (גם ביקורת בקרוב, בתקווה, אם אני אמצא עותק שלו) שהולך על מכניקה דומה אבל חדשנית הרבה יותר. בכל מקרה טאליסמן שינה את חוקי משחקי ההרפתקאה הקופסאיים.

המשחק כולל הרחבות מוסיפות לוחות (תמונה מ-BGG)

מדוע מהדורה רביעית?

בשנת 1983 יצא המשחק בהמדורה ראשונה, וקצת אחרי כן יצאה המהדורה השנייה שכללה רק שינויים קוסמטים קטנים. למשחק יצאו שלל הרחבות ואף אחת מהן לא הגיעה לארץ.
בשנת 1994 יצאה המהדורה השלישית של המשחק ששינתה את מוטיב סיום המשחק. נוספו מיניאטורות למשחק ולא רק קלפי דמות.
בשנת 2008 יצאה המהדורה הרביעית של המשחק שחזרה אחורה למהדורות ראשונהשנייה, זה הרגיז את האנשים שהם ירדו באיכות ההפקה, וחזרו לשיטה הפחות מוצלחת של המהדורות הקודמות.
בשנת 2009 Fantasy Flight Games לקחו את הזכויות של המשחק והוציאו את הגרסה המחודשת. כדי לא לפגוע בגרסה המקורית (ובאלו שקנו אותה) הם לא שינו את השיטה לזו של שלוש אבל אמרו שייצאו הרחבות שישפרו אותה (ונכון לשורות אלו יצאו שש הרחבות). הגרסה הזו גם כוללת איזונים מסויימים וגם מיניאטורות מתאימות לדמויות.

ניתן לרכוש את המשחק בארץ בחנויות משחקים כגון מאנקי טיים.

8 comments on “ביקורת: Talisman Revised 4th Edition
  1. במקור, משחק של Games Workshop, וכמו Hero Quest, גם המשחק הזה היה מקושר לעולם המערכה של Warhammer.
    עבר כלכך הרבה זמן מאז שמעתי את השם הזה, שבאמת באותה נשימה נזכרתי ב-HQ.
    תודה על רגעי הנוסטלגיה ואני שמח ש-FFG אחראים על ההמשך, הם באמת עושים דברים יפים שם.

  2. שיחקתי את הרביעי לפני שנה בערך והוא עדיין לא זכור לי כל כך לטובה. עדיין לרוב משעמם ולא כל כך מרגש. אבל אולי אני פשוט אחד מאלו (כנראה שאני אחד מאלו, חובב Twilight Imperium שכמוני).

    Prophecy, לדעתי, הוא יותר טוב אבל גם לא כזה מרשים. בעיקר קטן מדי במרחב האפשרויות שלו אבל לא רע. לפי דעתי, Runebound יותר טוב (אולי כי הוא שייך לאותה קבוצה כמו Descent ו-Dungeon Quest) אבל הוא גם יחסית פשטני אם כי נחמד יותר.
    אבל את הדיונים האלו נערוך בביקורות המלאות.

    • אני גם אוהב את TI, וגם הרבה מאוד משחקים אחרים. אבל טאליסמן מהדורה 4 הוא אחלה לגמרי, בעיקר כשמשחקים אותו עם הרחבות.
      לא כל משחק צריך להיות עמוק וארוך עם המון פוליטיקה בין שחקנים. אפשר לפעמים לשחק גם סתם משחקים של זורקים קוביה, רואים לאן הולכים ויאללה שחקן חדש

      • בוודאי שלא כל משחק צריך להיות ארוך ועמוק, אבל מזכרון שלי, טאליסמן הוא ארוך ורדוד. אם כבר רדוד, אז שיהיה קצר, לטעמי. אבל זה רק הטעם שלי, כל אחד נהנה ממשהו אחר, ואם יהודה נהנה מטאליסמן וממליץ עליו, אני בטוח שיהיו אנשים נוספים שיהנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *