היו שלום ותודה על המשחקים

 

איתמר טיפוסי

לפני כחודש חגגתי, לבדי בחושך, בפינה וכולי – הוסיפו את התיאורים הפולניים החביבים עליכם – יום הולדת חמישי למשחקייה. יום הולדת זה זמן טוב לסיכומים ולסיומים. עוד אני מתמהמה ווחלפה לה בינתיים גם שנה עברית. הגיע יום כיפור, עליו ממליצים החכמים (והאסטרולוגים) כ"זמן טוב לחשבון נפש" (וגם "כדאי לנסות דברים חדשים ובגדים בצבע קרם").

השורה התחתונה, כפי שאתם כבר בוודאי מבינים, היא שאני סוגר את הבסטה, או לפחות מכניס אותה להקפאה קריוגנית.

מדוע הפרישה?

הסיבה הבסיסית לסגירה היא למעשה שתיים. שתי אחיות מתואמות ומרושעות שזממו יחדיו להפיל את פודקאסט המשחקים העברי הראשון. האחת היא חוסר בזמן ואחותה המרשעת היא חוסר באנרגיה.

חוסר בזמן, האחות הגדולה והשעירה, נמצאת איתי יותר ויותר בחודשים האחרונים, ואני בטוח ששמתם לב. בין תפקיד חדש בעבודה, הורות, ומשרה נוספת (ראו בהמשך), היא פשוט גדולה וכבדה מכדי שאוכל לשאת אותה על גבי כמו בימים הראשונים של התוכנית.

חוסר באנרגיה היא אומנם צעירה יותר ולכן גם פחותת משקל, אבל יש פשוט יותר מדי דברים שצריך לעשות, ואין מי שיעזור לעשות אותם. האנשים המצוינים שהתנדבו לעזור בנובמבר האחרון, כאשר חשבתי לסגור בפעם הקודמת, הספיקו בינתיים להעמיס אחיות שכאלה על עצמם, בדמות משפחות גדלות, לימודים, עבודה וכדומה. אנרגיה אמנם קטנה, אבל יש לה שיניים חדות והיא מוציאה לי את המיץ. למי יש כוח לכתוב פוסט, לרדוף אחרי מרואיינים או אפילו לשחק משחק לביקורת כשחוזרים הביתה בשמונה בערב, ומתפנים, אולי, בעשר?

המשחקיקון הראשון

אז מה היה לנו?

אני רוצה לנצל את ההזמנות להיזכר ביחד בדברים המגניבים שקרו בחמש השנים האחרונות.

אי שם בקיץ 2007 הייתי מהנדס צעיר, רווק, תושב הצפון ובעל חבר קרוב פנוי ומעוניין במשחקים – רן, תעשה לי פודקאסט! לא היו פודקאסטים על משחקים בארץ – למעשה, כמעט ולא היו פודקאסטים בעברית בכלל, אז החלטנו לנסות. אחד הדברים שרן ואני מתבדחים עליהם עד היום הוא שרן היה משוכנע שהמשחקייה תהיה הצלחה הרבה יותר גדולה מפודקאסט נוסף שהוא התחיל לעשות, איזה משהו נישתי ומוזר הידוע בשם "עושים היסטוריה".

באותו זמן החל את דרכו גם אתר המשחקים האהוב עלי, "אבן, נייר, רובה צייד", שאליו תמיד שאפתי (ונכשלתי) לדמות. את פרק הפיילוט הגנוז הקלטנו תחת השם "תורת המשחקים", לאחר סיעור מוחות קודח והאתר הראשון ישב לו, פשוט ומכוער (למעט הלוגו המצוין שעצבה חברתי דאז) ב"בלוגר". לא הכרתי אף מפתח משחקים, בישראל או מחוצה לה, ומעולם לא קיבלתי משחק בחינם (אם כי "השגתי" משחקים בחינם, אהמ, בעבר הרחוק יותר). היינו בורים, חובבניים ומלאי תקוות.

בסתיו 2012 אני עדיין מהנדס, צעיר פחות אך עדיין נאה ומסוקס (לפחות לפי אמא שלי), נשוי + 1, דר במרכז ובעל שלל חברים בעלי הרבה ילדים ומעט זמן פנוי. יש כבר שלושה פודקאסטי משחקים אחרים בעברית – אם כי כולם עוסקים במשחקי וידאו בלבד, לצערי ("על כתפי גמדים" לא שרד). האתר הקצת-יותר-מהודר מתארח לו אצל ויגיימס, שהיום שייכים לוואלה. מאז הכרתי וראיינתי עשרות מפתחי משחקים מכל התחומים ומכמה יבשות, כולל בעלי שם ידועים ואפילו זכיתי לקבל עותקי ביקורת של כמה וכמה משחקים…ועל חלקם אפילו לכתוב ביקורת 🙂

מאז ועד היום ציוד ההקלטה השתפר, הרשתות החברתיות התפתחו, מיומנויות הראיון הושחזו ואפילו הצלחתי לארגן שני כנסי "משחקיקון" קטנים ואיכותיים ושני אירועי "הנחיה אולימפית", שיהפכו בסוכות הקרוב לשלושה – כדאי לכם להירשם, וכדאי לכם לרכוש חולצה (שילחו מייל לכתובת shirt @ hamishakia.co.il).

השאיפה שלי בהתחלה הייתה שתוך שנה-שנתיים נגיע ל-1000 מאזינים לכל פרק. בתום חמש שנים אמנם זה לא קרה – הממוצע להאזנות לפרק עומד היום על 750 – אבל יש כמה פרקים שחצו את האלף, ושניים – פרק 2, הפרק הראשון שמופיע באייקאסט ופרק 35 "אימה על הגבעה" – תפסו כמעט 2000 האזנות. הפרק מועט ההאזנות ביותר, אגב, הוא פרק הבונוס שהוקלט עם "סולאר קטליסט", שהוא גם חדש יחסית, גם פרק בונוס וגם עוסק במשחקי תפקידים בלבד. נכון לכתיבת שורות אלה, הוא צבר פחות מ-200 האזנות.

במהלך העבודה על המשחקייה יצא לי לפגוש שלל אנשים מעניינים, שלחלקם אני קורא כיום חברים. הספקתי לצלם שני פרקי וידאו, הצלחתי לחלק פרסים למאזינים, יצא לי לנסוע לג'ן קון פעמיים, לפגוש פודקאסטרים מחו"ל ולחזור עם חוויות (ומשחקים!), להשתתף בהקמתה של עמותת גיימאיז, להתראיין ברדיו ובטלוויזיה ולהכיר את אקדמיית המשחקים הישראלית.

 

מתכוננים ל"הנחיה אולימפית 2"

מה הלאה?

היום אני סוגר את המשחקייה. אני לא צופה הקלטה של פרקים חדשים בעתיד הנראה לעין, למרות שתמיד יש הפתעות, וכן כנראה גם לא כתיבה של פוסטים, מלבד כאלה שאמורים היו להיכתב בידי אנשים אחרים, ושזמן מה אני כבר מחכה לפרסם אותם (גורודין וארבל, אני מדבר אליכם). אחרי החגים אני מתחיל משהו חדש – אני הולך להרצות על משחקים! כן, כן, בסמסטר החורף הקרוב אני אלמד קורס במכללת ספיר שנקרא "מבוא לגיימינג". אני לא יודע מה אתכם, אבל אני מתרגש!

מה יקרה לתוכן?

בינתיים שום דבר. כל הפרקים יישארו זמינים עד הודעה חדשה דרך אייקאסט, והאתר ימשיך לתפקד, אם ירצו אלוהי המרשתת הנוראים. אלבומי התמונות של המשחקייה ימשיכו להיות זמינים כל עוד ליבה של גוגל פועם, מה שנכון גם לגבי ערוץ היוטיוב שלנו.

רוצים להגיד שלום?

אני אשמח לפטפט עמכם! אתם מוזמנים לדבר אם אתם תופסים אותי במסדרונות אייקון, בעיקר לפני הנחיה אולימפית 3. אם תהיה דרישה, אוכל לארגן ערב קפה ועוגיות כמו שעשינו בחדווה לפני כשנתיים (או שמא זה היה שלוש?).

גם כן מנחים

תודות

מהיכן להתחיל? אני חושש לכתוב תודות, כי בטוח אשכח מישהו, אולי מישהו חשוב. מזל שזה לא חקוק בסלע, אז אם אזכר במישהו, אוסיף אותו לפוסט מאוחר יותר.

קודם כל תודה לאשתי, שלא רק שעיצבה את לוגו התכנית ואת כרטיסי הביקור שלי (יש למישהו מושג מה לעשות עם 500 כרטיסי ביקור של המשחקייה?) אלא גם סבלה את השעות הארוכות, הלילות והחופשים שהקדשתי למשחקים, לראיונות, לכנסים ולעריכה.

תודה לשותפיי להגשת התכנית, ובראשם מלך המלכים רן לוי, בלעדיו כל זה לא היה קורה. תודה מקרב לב לרן, לניר מירצקי ולזיו קיטרו על הזמן והמאמץ הרב שהשקיעו.

תודה לכל מי שעזר במלאכה, בין אם היה מנחה אורח, ערך, כתב, עזר לי למצוא פרטי קשר של מרואיינים, סייע בתפעול או עיצוב האתר, סייע בהרמת האירועים השונים או באלף ואחד דברים אחרים: חיבוק גדול לגלעד ירניצקי, יהודה חלפון, ערן אבירם, אביב אור, עמיעד בראלי, דודי פלס, טל שטרצר, ניר קיטרו, אורי ליפשיץ, מיכאל גורודין ועוד רבים שקצרה היריעה וקצר מאוד הזיכרון מלפרטם.

תודה מיוחדת לויגיימז (ובמיוחד ליובל בירב, אודי יוגב ואורי דישון) על תרומת האירוח והשירותים הטכניים. תודה גם  על פרסום הכתבות שלי ועריכתן. למדתי מכם.

תודה לאנשים ששיחקו איתי משחקים, הסבו לי הנאה,ונתנו לי חומר לכתוב עליו לאתר (קבוצת הטכניון, אנשי שממי"ת ומשתתפי דלנדה אסט – אתם יודעים מי אתם).

לבסוף, תודה לכל המאזינים והקוראים, במיוחד למי שכתב הערות באתר, ששלח רעיונות במייל, הגיב בפייסבוק, בטוויטר או בגוגל+ או השתתף באחת התחרויות – בלעדיכם המשחקייה לא הייתה שורדת את שנתה הראשונה.

 

טוב, נראה לי שזה מספיק. היו שלום, גמר חתימה טובה, וסליחה על…אה…דברים רעים שעשיתי!

15 comments on “היו שלום ותודה על המשחקים
  1. אני מבואס,אני לא אגיד אחרת….אבל אני מקווה שתצליח בכל מה שתעשה,ושמה שקרה ב"פרישה" הקודמת של המשחקייה יחזור על עצמו.

  2. הקצב של הפרקים לאחרונה באמת לא השאיר מקום למשהו אחר אני מניח. מאוד נהנתי מהתוכנית עד עכשיו (נדמה לי ששמעתי כמעט את כל הפרקים), ואני מאחל לך הצלחה בהמשך 🙂

  3. היה לי כייף לכתוב, להשתתף, לערוך ובכלל לקחת חלק מפרוייקט המשחקייה.

    Games are forever!

  4. היי איתמר, למרות ההיכרות הקצרה, היה כיף להקליט איתך פרק ולשמוע חלק מהפרקים האחרים
    בהצלחה ב"הורות" (שם מוזר למשחק) ובכלל
    שנה טובה!

  5. חבל, זה באמת היה פודקאסט איכותי. זה היה פשוט לא ייאמן איך הצלחת כל פעם להשיג ראיונות עם אנשים מובילים בתעשיה. בכל מקרה, בהצלחה בהמשך הדרך!

  6. אילו רק ידעתי שהולך להיפתח קורס במכללת ספיר מוקדם יותר…
    איתמר, שיהיה לך המון בהצלחה בחיים ובהוראה.
    וכמו שאמרת – המשחקייה לא הסתיימה אלא נכנסה להקפאה קריוגנית.
    בתקווה שבעתיד תוכלו להרים שוב את הכפפה ולהמשיך עם הפודקאסט – גם אם במתכונת שונה.
    כל הכבוד וישר כוח ענקי לכל העוסקים במלאכה!
    תודה רבה על שעות רבות של עונג צרוף.
    ובהצלחה!

  7. תודה רבה על השעות הרבות שהעברת לי בעבודה, תמיד היה כיף לשמוע אותך 🙂

    מקווה שתחזור!

  8. מצער להיפרד, והמון תודה על כל מה שעשית. היה כיף!

    המון בהצלחה בהמשך!

  9. בתור אחד שהשגרה ניצחה אותו עוד קודם, חבל לי לשמוע גם על המשחקיה (ועכשיו אני מרגיש קצת אשם).

  10. מבאס, אבל הזדמנות טובה להודות על שהיה; אז: תודה!

    Live long, and prosper!

  11. בהצלחה, וממש חבל שאתה מפסיק עם המשחקייה, באמת שזה אחד מהבלוגים/ פודקאסטים שאני הכי נהנה להאזין/ לקרוא להם.
    תודה

  12. Pingback: סקירת ספר : קרב מוחותn00blog

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *