הנחיה אולימפית: איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב את ה-prep

[מאת איתמר קרביאן]

אתחיל בהבהרה והתנצלות. לפני כשנתיים כתבתי למשחקיה מאמר בשם "ביקורת: Never Unprepared, חלק א". איתמר ויסברג קיבל ממני הבטחה לחלק ב' שיבוא בהקדם. הוא מחכה עד היום. כמחווה לעבודה המצוינת של איתמר במשחקיה ובהנחיה האולימפית, אני מגיש בהכנעה את המאמר הנוכחי כחלק ב' של אותה הביקורת.

לפני שאכנס לעובי הקורה, אזכיר פרט ביוגרפי לגבי למקרה שישנם שניים או שלושה קוראים שעוד לא מכירים אותי. אני מלמד תיאטרון מאולתר (improv בקיצור) ומופיע בתחום מזה כמה שנים. בזמן האחרון אני חוקר רבות את הקשר בין אימפרוב לבין משחקי תפקידים. לא ארחיב כרגע באשר לכל נקודות הדמיון כי יש לי יותר מדי לומר ומגיע לנושא שייכתבו עליו מאמרים רבים נוספים. תחת זאת, אציין נקודה אחת שהיא חשובה לענייננו במיוחד בבואנו להשוות בין אימפרוביזציה לבין ההנחיה האולימפית: במופע אימפרוב קורה לעיתים קרובות שקבוצה עולה על הבמה בתחילת הופעה בלי שום דרך לדעת מה יקרה במהלך ההופעה. ברוב המקרים פרטי העלילה הראשונים ש"מתניעים" את המופיעים על הבמה מתבקשים מהקהל בתחילת ההופעה. לרוב, התוצאה היא אימפרוב טוב יותר ווירטואוזי יותר. הקהל נהנה לראות את ההצעות שלו הופכות לפרטים משמעותיים בתוך מחזה מאולתר.

למה אני מספר לכם את זה? כי הפרטים הראשוניים האלה שמספק הקהל הם אנלוגיה מצוינת לשלושת האלמנטים שהמנחים חייבים לשלב בהרפתקה שלהם בהנחיה האולימפית. למקרה שלא ידעתם, האלמנטים באירוע "סודותיהם של גיבורי העל" היו:

  • הדמויות היו/הם/יהיו נבלים;
  • העיר שממעל;
  • רגע של אושר צרוף.

המנחים מקבלים אותם שעה אחת לפני תחילת האירוע. בסוף אותה שעה, עליהם להיות מוכנים להריץ משחק הכולל את כל השלושה.

באירוע הראשון של הנחיה אולימפית, כשלמדתי שזה יהיה מבנה האירוע, הדבר גרם לי לתחושה של ביטחון עצמי מופרז. הרי אני, כמאלתר, יודע לשלב פרטים עלילתיים בסיפור בלי הכנה כלל! כמה קשה יהיה לי לשלב פרטים כאלה כשאני מקבל שעה שלמה לכתיבת המשחק?

כמעט מיותר לציין שהתוצאה לא הייתה טובה. באתי בלי שום הכנה, קיבלתי אוסף של פרטים וכתבתי סביבם משחק די בינוני. אני מאמין שהייתה שם תשתית למשחק טוב. מסגרת למשחק טוב. הסיפור היה מעניין, הדמויות היו מלאות צבע, העולם היה קודר. עם שלוש או ארבע שעות נוספות להכנה הייתי מקבל משחק שיכול להיות משחק כנס טוב מאוד בז'אנר הפנטזיה האפלה.

…הכנה. זה הזכיר לי משהו. הדבר ההוא שאני לא טוב בו. שכתבתי עליו ביקורת לפני שנתיים ומאז לא עשיתי כלום לגביו. אם להודות באמת, לאחר כתיבת הביקורת ההיא נקטתי בדרך הקלה ביותר – להבין שאני "לא טוב" במשימה כלשהי ולהימנע ממנה. אז באופן טבעי, לאחר ההנחיה האולימפית ההיא הברזתי משניים או שלושה האירועים הבאים. לחלקם היה לי תירוץ, לאחרים לא.

בהנחיה האולימפית השנייה שהשתתפתי בה, בכנס גיבורים ביגור גיבורים בשנה שעברה, התוצאה הייתה טובה רק במעט מאשר בפעם הראשונה. רגעים של הנחיה מעולה התערבבו בהרבה משחק סתמי שנראה כמו גיבוב של אלמנטים עלילתיים אקראיים. שוב שוכנעתי בכך שהאירוע הזה הוא פשוט לא בשבילי. אך במחשבה לאחור אחרי שהאירוע נגמר הבנתי משהו חשוב: הרגעים בהם הרגשתי שאני מסוגל להנחות משחק טוב היו הרגעים בהם עשיתי משהו שידעתי מראש שיעבוד היטב. פשוט, נכון? היה מוכן. אז לי לקח כמה שנים לקלוט את המסר, ועוד קראתי ספר בנושא בדרך.

לאחר שתי החוויות הדומות מאוד, התחלתי להבין שגרייף צדק ואני טעיתי: ראשית, המנחה העצלן צריך לעבוד ולהתכונן כמו שצריך למשחק שלו. אך חשוב מכך בהרבה, איכות המשחק לא תיקבע לפי כמות העבודה אלא לפי צורת העבודה. המנחה העצלן החכם לא יכתוב שעות על גבי שעות ויתכונן לכל סיטואציה ותוצאה, אלא ישקיע את המינימום ההכרחי שהוא צריך על מנת לבנות לעצמו פלטפורמה לאלתור טוב.

מאחר ואני "לא טוב" בהכנה למפגשי משחק (זוכרים?), לאירוע הנחיה אולימפית 6 החלטתי לגנוב את כל תהליך ההכנה שלי מהמשחק The Sundered Land של וינסנט בייקר. בחרתי במשחק הזה מכמה סיבות: ראשית, הוא מבוסס על עולם האפוקליפסה, המשחק הכי טוב שאי פעם נכתב, ורציתי להתנסות בהרצה שלו; שנית, הוא קצר ופשוט; שלישית, יותר מאשר משחק, הארץ השבורה הוא מבנה – או שלד – של משחק שהפרטים העלילתיים "מולבשים" עליו. וזה היה מושלם לאירוע בו ניתנים לי אלמנטים עלילתיים אותם עלי לשלב במשחק שלי.

הארץ השבורה הוא משחק פנטזיה נמוכה. את המבנה שלו התאמתי למשחק של סופר גיבורים. מאחר והמשחק מחולק לרצף של סצינות שלכל אחת מהן מכניקה מעט שונה, הייתי צריך להגדיר מהם הדברים שחייבים לקרות במשחק קלאסי של סופר גיבורים. שאלת המפתח היא: אילו אלמנטים – ובעיקר, אילו סצינות – צריכות להופיע במשחק שלי? הרשימה שלי: הדמויות חייבות להיות בעלות כוחות מגניבים. כדאי שהדמויות יעמדו בפני אתגרים קלים מאוד שיבהירו כמה הן חזקות, ובפני אתגרים בלתי אפשריים שיבהירו כמה הנבלים מוכנים לקראתן. כדאי מאוד שתהיה לפחות שיחה אחת עם הנבל, ואם אפשר, שהיא תקרה לאחר שהדמויות נלכדו ועומדות בפני מוות ודאי. כדאי שתהיה סצינת השתחררות משבי כנגד כל הסיכויים. כדאי שיהיה ניגוד בין עבודת הצוות של הגיבורים לבין האגואיזם של הנבל. וכמובן, האקשן חייב להיות מדהים ומפוצץ!

המכניקה של הארץ השבורה – ושל משחקי האפוקליפסה באופן כללי – היא מאוד פשוטה וטובה ומאוד קלה להתאמה למשחקים אחרים. כתבתי בזמן קצר גלגול מסוים שמשתמשים בו כשהדמויות נלחמות מול חייליו של הנבל (אתגרים קלים), גלגול אחר שמגלגלים כשהדמויות נלחמות מול הנבל עצמו (אתגרים בלתי אפשריים), גלגול שלישי שהדמויות מגלגלות כשהן מנסות להשתחרר ממלכודת מוות (השתחררות משבי) וכן הלאה והלאה.

מאחר והכנה נכונה מביאה לתועלת שונה במשחקים שונים, יהיה לי קשה לתאר את התועלת בהכנה נכונה באופן כללי. במקרה זה, אני יכול לומר בודאות שהמכניקה של הארץ השבורה היא טובה מאוד בהגדרת ציר התקדמות ברור לסצינה.

לדוגמה, בסצינה בה הדמויות נלחמות מול נבל העל בפעם הראשונה, החלטתי מראש שאין שום סיכוי שהן ינצחו. הדמויות יפסידו בוודאות גמורה ויגיעו לסף מוות או כישלון מוחלט. הציר בו הסצינה מתקדמת הוא לקראת הכישלון הזה. מצד שני, רציתי עדיין לספק מתח כלשהו, אי ודאות שהשחקנים יכולים לנסות לתמרן בתוכו כדי להפוך את הסצינה למעניינת. החלטתי שהוריאציה האפשרית היא עם כמה נכסים הדמויות יסיימו את הסצינה – ידע סודי שנחשף לגבי כוחותיו ומשאביו של הנבל או נזק לבסיסו של הנבל שמעכב את התכנית. הגיבורים יוכלו להשתמש בנכסים האלה בקרב האחרון, הוא הקרב בו יוכלו באמת לנצח. ברגע בו החלטנו מה קבוע מראש ומה לא, הגדרת המכניקה של הסצינה הופכת לקלה מאוד. בכל גלגול קרב כנגד הנבל וכוחותיו, אחד הגיבורים נופל בקרב. לפעמים בוודאות, לפעמים בתמורה להשגה של נכס. הצלחה בגלגול פירושה השגת נכס משמעותי – מידע או הסבת נזק לבסיס כמתואר למעלה. כישלון בגלגול פירושו שהקרבת הדמות נעשית כדי להימנע מאסון, כמו כניעה מיידית של כל קבוצת הגיבורים. בכל מקרה, הדמויות מאבדות מכוחן ונכשלות בקרב העיקרי, לא משנה מה היתרונות האחרים שהן משיגות בדרך.

חדי העין ביניכם יבחינו שהמכניקה שאני מתאר לא תלויה בזהותם של גיבורי העל, באלמנטים של תכניתו של הגיבור, ובהרבה פרטי פלאף אחרים שיהיו מרכזיים מאוד ברגע בו המשחק יתחיל. זאת מכיוון שאני זוכר את אחת הלקחים החשובים ביותר מהספר Never Unprepared – אל תבזבזו הרבה זמן בהכנה לדברים שאתם טובים בהם. התכוננו לחולשות שלכם במשחק, לא לאיזורים בהם אתם חזקים. אני טוב מאוד בשילוב פרטים שהשחקנים שלי זורקים לתוך המשחק. אני קשוב ומסוגל להבין מהי החשיבות של התרומות האלה לשחקנים שלי. לפיכך, אני לא צריך להתכונן מראש על מנת לעשות זאת במהלך המשחק. אני הרבה פחות טוב בחשיבה בתוך הראש של דמויות המנחה שלי. אני לעיתים קרובות מפספס דברים שהנבלים שלי היו בוודאי קולטים, מה שגורם להתנהגות של דמויות המנחה שלי להיות לא הגיונית. תכניתו של הנבל, היתרונות שהוא משתמש בהם והדרכים בהן הוא מנצח את הדמויות חייבים להיות מוגדרים לי בבירור ובכתב לפני המשחק. אם אתם הפוכים ממני – טובים בתככים וזממים מתואמים בין דמויות מנחה ואל מול השחקנים, אבל לא טובים בהקשבה והטמעה של הצעותיהם של השחקנים – המכניקה שאתם תגיעו אליה בשביל משחק כזה תהיה שונה מאוד מזו שלי.

http://www.enginepublishing.com/files/never-unprepared-cover-250w.jpg


ברגע שהמשחקים התחילו והתקדמו והשחקנים שלי התלהבו ועבדו יחד ונלחמו ולא איבדו תקווה, הבנתי שהאנלוגיה המקורית שחשבתי עליה לא הייתה נכונה. חשבתי ש"אני, כמאלתר, יודע לשלב פרטים עלילתיים בסיפור בלי הכנה כלל". זו טעות. אני מתכונן המון. להופעת אימפרוב אני מגיע – בו זמנית – בלי הכנה כלל ולאחר הכנה מפרכת וארוכת שנים. אמת, קשה להבחין בה. אני ורבים אחרים שוכחים ממנה בקלות, כי ההכנה הזו שמה דגש על צורה במקום על תוכן ולכן נראית כאילו אין לה נגיעה למה שקורה למעשה על הבמה בכל ערב ספציפי. כמובן שיש לה: היכולת שלי לקבל החלטות ולענות על שאלות כהרף עין, הבהירות שבה אני מסוגל לומר לשחקנים שלי מה חשוב ומה פחות חשוב, תשומת הלב שאני יכול לתת להם כשאני יודע שאוכל לענות להם בביטחון מלא, כל אלה משתפרים עשרות מונים עם הכנה נכונה. ובסופו של דבר, עם הכנה כזו, זה כמעט לא משנה מה מריצים.

לבסוף, רשימת תודות קצרה כפי שכתבתי בפוסט ההוקרה שלי בפייסבוק: תודה לאיתמר וייסברג על הארגון וההקמה של מוסד מפואר שכבר ראוי לכל שבח, אפילו שהוא עוד רך בשנים; תודה לוינסנט בייקר שכתב את המשחק הכי טוב אי פעם; תודה לזוגתי שכתבה איתי את המשחק לקראת סודותיהם של גיבורי העל.

איתמר קרביאן מנחה וכותב משחקים מזה כעשרים שנה. מאלתר ומורה לאימפרוב בדרגה 18. מופיע כחלק מאנסמבל "למאבאטי", למד והופיע בפינלנד, ברצלונה, אדינבורו, תל אביב, ביגור ואייקון. מלמד אימפרוב בבית הספר לאלתור IMPRO TLV ובסטודיו למשחק Move.

[איתמר פותח קורס אימפרוב המיועד לשחקני משחקי תפקידים! הקורס נפתח בתחילת ינואר. התקשרו לפרטים: 054-2328258.]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *