הו, כמה נחמד: על משחק הקופסא "קרקסון" Carcassonne

קרקסוןבשנת 1209 הוציא האפיפיור אינוקנטיוס השלישי מסע צלב כנגד הקתרים, כת גנוסטית שהתפשטה בדרום צרפת. מסע הצלב הובל על ידי כמה אצילים שפלי קומה ותאבי בצע בראשות "סימון הרביעי דה מונפור" שהיה בעצמו אישיות מפוקפקת. כשהגיעו הצלבנים לשערי העיר קרקסון, הם גילו עיר מבוצרת במערכת הביצורים המשוכללת ביותר בעולם באותה התקופה. אבל מתכנני הגנת העיר, שנחשבו גאונים פורצי דרך, לא לקחו בחשבון מרכיב מאוד מאוד חשוב בטכניקת התגוננות במצור: מים. הגישה היחידה אל הנהר הקרוב עברה במחנה הצלבנים. (קצת מאיר את האמירה שמתכנני ההגנה של העיר היו גאונים באור אחר לא?)

בעקבות הצטופפות פליטים רבים לתוך העיר, אספקת המים שנשמרה אזלה במהירות והעיר קרקסון נכנעה. הצלבנים, באקט מפתיע מאוד (בטח יחסית למעלליהם האחרים באותה מלחמה), חסו על חיי הנצורים. הם רק גירשו את כולם מהעיר כשהם עירומים לחלוטין. לא עירומים במובן של חסרי כל אלא עירומים-עירומים. בלי בגדים.

לפרט הטריוויה החביב הזה (כן, חביבות היא שם המשחק בכל הנוגע למלחמות בימי הביניים) אין שום קשר למה שמתחולל במשחק קרקסון. למעשה, הוא מסמל בדיוק את האווירה ההפוכה מהנינוחות המאפיינת את המשחק. אבל אם לומר את האמת, גם למשחק הקופסא קרקסון אין כמעט שום קשר לעיר המפורסמת בדרום צרפת, מלבד השם "קרקסון" ואלמנטים עיצוביים מסוימים. עלילת המשחק לא מאוד ברורה- השחקנים פחות או יותר אמורים לבנות מחוז ימי-ביניימי ולהפיק ממנו את מירב הנקודות. אבל על מה שהמשחק חסר בתמה ובסיפור, הוא מפצה במשחקיות מתוחכמת, חיננית ומרנינה. כן, כתבתי מרנינה.

המשחק קרקסון (Carcassonne) הוא משחק ל 2-5 שחקנים שיצא לאור בשנת 2000 מתחת ידיו של מעצב המשחקים קלאוס-יורגן וורדה. העולם מגדיר את קרקסון כמשחק מז'אנר "הנחת האריחים" כיוון שבתחילת כל תור, כל שחקן שולף אריח אקראי מתוך ערימת אריחים ומחבר אותו ללוח. יחד, השחקנים בונים ערים, דרכים, מנזרים ושדות ומאכלסים אותם.

אבל אינעל העולם, אני דווקא מכניס את המשחק תחת הז'אנר "השֹמת עובדים" (worker placement) שמשלב גם מכניקה של הנחת אריחים. "השמת עובדים" הוא שם למשחקים בהם לכל שחקן יש סך מסוים של כלי משחק, ובו השחקן מניח את הפיונים (חיילי משחק) בכל מיני תפקידים שונים על הלוח על מנת שיפיקו למענו נקודות, משאבים וכיוצא בזה. במקרה של קרקסון, העובדים מיוצגים על ידי פיונים שצורתם משלבת בין בני אדם לכוכבים (שקיבלו את השם המגניב Meeples, הֶלְחֵם של המילים my ו-people. או בעברית, מִיפֶּלִים). כל שחקן צריך להניח את המיפל שלו על האריח אותו שלף בתחילת התור בצורה שתמקסם את מספר הנקודות שהמיפלים יכולים להפיק בשבילו.

מיפל בפעולה

מיפל בפעולה

השילוב של מכניקות השמת העובדים עם הנחת האריחים יוצר דינמיקה מעניינת ומערבת מאוד שאמנם משלבת אלמנט של הסתברות ומזל אולם שֹמה דגש רב יותר על האופן שבו השחקן מניח את המיפלים שלו. טקטיקת השימוש במיפלים היא שתכריע את גורלו של השחקן אם לניצחון או לתבוסה.

תבוסה? לא כל כך תבוסה כמו הפסד רגוע ולא נורא. אל תתנו לשילוב המכניקות לבלבל אתכם, קרקסון הוא אחד המשחקים הרגועים והנינוחים ביותר בשוק והוא ממש פשוט להבנה. המשחק, שזכה בפרס Speil Des Jahres (האוסקר של עולם משחקי הקופסא ["משחק השנה" של כנס "שפיל" באסן שבגרמניה – העורך]) לשנת 2001, נחשב בעיני רבים כמשחק gateway לעולם משחקי הקופסא, דהיינו, משחק מעולה להכיר לאנשים את עולם משחקי הקופסא הנפלא. מהבחינה הזאת, הוא עומד בשורה אחת יחד עם "Settlers of Catan".

 

יתרונות:

נתחיל במשחקיות חוזרת. מכניקת הנחת האריחים האקראית מאפשרת טונה של משחק חוזר ומכיוון שהלוח משתנה כל משחק, הטקטיקות משתנות ללא הרף, מה שמוסיף עוד יותר להתחדשות שמגיעה עם כל התחלת משחק.

היתרון המשמעותי ביותר בקרקסון הוא הרוגע שבו הוא מתנהל. אני לא מתכוון לשלוות זן כמו זו שמתיימרת ללוות את המשחק "Tokido" או משחקים אחרים שהתימה המרכזית שלהם היא שלווה פנימית יפנית שכזאת, אלא לצורת משחק שבה אין לחץ ואין בהילות. השליפה האקראית של אריחים בתוספת הנחת המיפלים המושכלת יוצרות איזון מושלם בין טקטיקה ומזל. זה דבר שממטב את חווית המשחק ותורם לאווירה הטובה. מצד אחד, אתה מנתב את הדרך וחושב על האפשרויות שלך ומניח את המיפלים עם כמה שיותר תכנון לעתיד. מצד שני, אתה גם יודע שלא כל המשקל נופל על כתפיך ועל היכולות הנבואיות שלך, אתה משאיר מקום לקמצוץ של מזל. השילוב הזה, כאמור, יוצר רוגע מאוד גדול ופותח פתח לאנשים שמִשחקים הדורשים מעורבות רגשית בהילוך גבוה (כמו המשחק "משחקי הכס") אינם לטעמם. זוהי הסיבה שהמשחק נחשב משחק "שער" לעולם משחקי הקופסא כיוון שהוא משווה בין כולם, שחקנים מנוסים ושחקנים טריים.

עוד סיבה לרוגע בו המשחק מתנהל היא הטקטיקה האירופאית של המשחק שנותנת לזרעים שנזרעו במהלך המשחק לפרוח גם אחרי המשחק. הנקודות נספרות גם לאורך המשחק וגם בסופו. ספירת הנקודות בצורה הזו מורידה את הלחץ שלעיתים נוצר כאשר שחקן אחד רץ קדימה. בקרקסון, צריך לדעת, הכול פתוח עד לסיכום הסופי של הנקודות שנעשה אחרי המשחק.

סיבה נוספת להגדרת קרקסון כמשחק מעולה להכנס דרכו לעולם משחקי הקופסא היא העובדה שכל שחקן יכול לבחור את האסטרטגיה שלו. אין יתרון מובהק לאסטרטגיה מובנית וארוכת טווח על פני אסטרטגיה לטווח קצר המושתתת על תמרון האריח ששלפת באותו הרגע. אמנם שחקנים מנוסים יצליחו לזהות מתחת לפני השטח מערכת טוויית אסטרטגיות, תכנונים לטווח רחוק ונכלוליות, אולם באופן כללי, המהלכים הללו מתגמדים לאורך המשחק בו אין וודאות לגבי האריחים אותם תשלוף.

אריחי קרקסון

חסרונות:
עם יד על הלב, אני חייב לומר שהייתי צריך לחפש את החסרונות בנרות. בסוף מצאתי כמה אבל הם בעיקר נוגעים לאופי של השחקנים.

החסרונות הם בעיקר לאנשים שאוהבים מכניקות מתוחכמות והרבה חשיבה וסיבוך במשחקי הקופסא שלהם. כאמור, קרקסון לא נותן המון במישור האסטרטגי. כל מהלך הוא בעצם תגובה למצב אליו נקלעת עם שליפת האריחים. אי אפשר לומר ,למשל, שישנו תחום שיותר שווה להשקיע בו את המיפלים על הלוח כיוון שאין שום אפשרות לצפות מה יהיו האריחים שייפלו בחלקך. ואם אתה מייחל לאריח עם דרך ויוצאים לך רק ערים, אז בהצלחה עם זה. בגלל זה המשחק משווה בין משחקנים מנוסים וחדשים כיוון שהאסטרטגיות משתוות.

אני צריך לסייג מעט את השוויוניות של המשחק שהצגתי. שחקנים מנוסים ונכלוליים במיוחד תמיד ימצאו דרך לבצע מהלכים מלוכלכים. אבל כמו שכבר אמרתי בחלק של היתרונות: המהלכים הללו הם בודדים ומשמעותם מתגמדת בפרספקטיבה של משחק שלם.

עוד חסרון שיוצא מתוך יתרון עליו כתבתי הוא שהנינוחות בה מתנהל המשחק עשויה להיות בעוכריו כעבור כמה זמן. משחקנים תזזיתיים ירגישו מוקדם מידי שזה הזמן לקנות משחק חדש. כשחושבים על זה, אני תמיד מרגיש שזה הזמן לקנות למשחק חדש.

אבל בסופו של דבר, גם האנשים שלא אוהדים שרופים של המשחק לא יגידו שהוא גרוע אלא שהוא "רק בסדר" ולא מדהים. וגם הם יאותו לשבת בסופו של דבר סביב השולחן ולשחק אם זה יהיה ערב משעמם כזה וכל מה שתהיה מוכן לשחק איתם יהיה קרקסון.

 

שורה תחתונה: בלי יותר מידי תחכום, פשוט רוצו לשחק!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *