אז מה היה לנו – מודל 2016

שנה הלכה, שנה באה ואני משחקיי ארימה… או משהו כזה. מכיוון שאני כמו כולם, גם אני רוצה לעשות סיכום שנה. מכיוון שאני חריג, אני עושה אותו באיחור (ולמעשה, באמת יכול לסכם את כל השנה, מכיוון שאולי שיחקתי משהו מדהים ב-31.12!).

אני מסתכל על השנה החולפת בכמה חתכים. אז בואו נראה מה היה לנו:

בחתך המבאס, אני רואה שבמשך כל השנה (מאז יצא סיכום השנה הקודמת) הופיעו באתר רק שבע רשומות…ושתיים מהן בכלל לא היו פרי מקלדתי. עוד בחתך הזה, גם כמות המשתתפים בהנחיה אולימפית השנה ירדה, כנראה בגלל שה"א 10 הייתה הרבה פחות ממלאה…אבל על הנושא הזה כבר כתבתי. גם נסיונותיי למשחק מקוון משותף עם חברים לא עלו יפה ונשארו בגבול ערב בודד של משחק ב Sanctum. היו גם כמה משחקים שביאסו אותי.

Motor Planet – ביאס אותי בכך שלא יצא לאור ושהצוןת פורק, מה שגם עלה לחברים שלי במשרותיהם. הוא היה מעניין לי אישית בכך שיצא לי בעצם להציץ מקרוב על תהליך הפיתוח.

Her Story – ביאס אותי בכך שלא משך אותי להתאמץ. אולי אפשר לומר שאני ביאסתי את עצמי יותר, כי ציפיתי מעצמי להתלהב ממנו, אבל לאחר משחק של כחצי שעה, וכמה שבועות שהוא היה מותקן על המחשב ולא הופעל בשנית, הגעתי למסקנה שהוא מצריך יותר מאמץ ממני מאשר התמורה שאני מקבל.

Hacknet – ביאס אותי בצורה דומה. קצת נפלתי איתו ל Uncanny Valley של משתמשי יוניקס – הוא דומה מאוד למערכת כזו, אבל מגביל אותך בצורות לא צפויות, וברגע שנתקעתי במשחק, פרשתי. הוא עדיין מותקן על המחשב שלי.

Always Sometimes Monsters – ביאס אותי בשתי צורות. אחת סתם כי הוא עצוב, והשנייה כי הזווית של "משחק בעולם הרגיל מבוסס RPGmaker" גם לא מחזיר אותי פנימה. מה, האם הפכתי למכור לויזאוליה יפה ותו לא?

Jazzpunk – סתם ביאס אותי. הוא לא מצחיק, לא מעניין, מוגבל באינטראקציה ובערכי ההפקה. מי לעזאזל המליץ על הדבר הזה?

http://mightymeep.com/wp-content/uploads/2014/06/lost-mines-770x360.jpg

בחתך החיובי יותר, השנה שיחקתי די הרבה משחקי מחשב מוצלחים (פירוט בהמשך) וגם כמה וכמה משחקי לוח בקבוצה הקבועה, למרות שהייתה שם קצת דרמה לקראת אמצע השנה. חלק מהאשמה במיעוט המפגשים גם נופלת על ההעובדה שסוף סוף חזרתי לשחק משחקי תפקידים שולחניים פנים-אל-פנים עם אנשים בשר ודם, ואני אפילו המנחה של הפעילות המסוימת הזו!

Dungeons & Dragons 5th Edition – מיני-מערכת המבוכים והדרקונים הזו (המכרות האבודים של פנדלבר, שהוקלטה כאן בהרצה על ידי ערן אבירם המדהים) היא די גולת הכותרת של השנה מבחינתי. חברים, קוביות, מפלצות והוסט האדיר לאגו שהוא להיות שליט מבוך. מה יש לא לאהוב?

Tikal – הוא משחק לוח ארכיאולוגי ששיחקנו בקבוצה פעם אחת, והוא לא יחזור כי זיו אומר שהוא "פיצח" אותו…מה שהוביל לבדיחה מתגלגלת על יכולת פיצוח המשחקים שלו. D-:

את 1001 Nights אהבתי בגלל הסיפורים המוזרים שהוא מייצר, אם כי אני לא רואה איך סיבוב שלו נגמר בפחות מחמש שעות.

Futurama Game of Drones – זהו הזיקוק של מהות משחק הסלולר היום, לטעמי. משחקיות פשוטה אך ממכרת, עטופה בהרבה גרפיקה ומיתוג (ובמקרה הספציפי הזה, גם בהומור) וכמובן מיליון אפשרויות מונטיזציה.

Sorcery! – החזיר אותי היישר לספרי ההרפתקה משנות התשעים, ועשה את זה לא רע. לעזאזל עם לזכור צירופי אותיות לקסמים, תמיד אפשר לחזור אחורה!

Magic Puzzle Quest – החזיק אותי חזק בציפורניו לאיזה חודש וחצי, עם שילוב מעניין של שני הרכיבים שבשמו. הצלחתי לצאת מלפיתתו רק ככשלונות חוזרים (וחוזרים וחוזרים) בקרב ספציפי מנעו ממני להתקדם במערכה לשחקן יחיד.

Wolfenstein the New Order – עינג אותי. ידעתי שתוצר זה של שנת העבודה 2014 נחשב מוצלח, אבל עדיין ממש נהניתי. נאצים! רובוטים! רובו-נאצים! אסטרונאוטים! ובנוסף לכל גם דמויות של ממש, לא רק קריקטורות קרטוניות שצריך לירות בהן. טוב, לפחות חלקן. והזקן היידי ממש קנה אותי. איזה מענטש.

בחתך האפיזודי, שוכנים משחקים שבאים בחלקים.

Life Is Strange – שונה, מעניין ובמקומות מסוימים נוגע ללב. מכניקה מרכזית מוצלחת, אבל עדיין לא הבנתי איך חזרה בזמן גורמת לסערות…

The Wolf Among Us – מעניין, העולם מושך, הסיפור די מותח, יש החלטות לא קלות, כמובן. אבל בסופו של דבר הכל נשכח די במהרה.

The Crew – נו, זה לא באמת אפיזודי, אבל זה לגמרי הרגיש ככה, כשכל הזמן מנסים למכור לך עוד תוכן. אם אמאלור (למטה) הוא משחק לשחקן יחיד שנראה כמו MMO, אז "הצוות" הןא MMO שנראה כמו משחק לשחקן יחיד. חיייב להודות, אבל, יש כמה ויסטות משגעות, ויעידו תיקיות צילומי המסך שלי.

בחתך ההשלמה ו-OCD, אני יכול לספר שסוף סוף הצלחתי לתעד את כל המשחקים שיש לי, הודות לאתר Grouvee, ואני גם יכול לספר שמתוך 33 משחקים שרצו על המחשב שלי, נטשתי באמצע רק …13. זה מאוד לא אופייני לי. כמו כן, שיחקתי במשחקי  המשך מסוימים.

XCOM 2 – המשחק היחיד שקניתי השנה שגם יצא השנה (ואף מילה על נסיונות למצוא עסקה זולה יותר וכשלונות תלויי VPN). היה מאוד מוצלח. ברמה הטקטית הוא מעולה, אם כי ברמה האסטרטגית קצת יותר מדי מפוזר. לצערי לא הייתה לי האנרגיה לתעד את התקדמות המערכה שלי כעמו שעשיתי בקודמו. לפחות אפשר לצבוע שריונות ולשחק עם תספורות!

Dragon Age 2 – המשחק עם "המבוך ההוא". כן, קצת הרבה מסדרונות מוכרים, אבל יש בזה גם צד חיובי של היכרות עם המקום עליו מגינים. הדמויות, כרגיל, מוצלחות מאוד, ואפילו השתתפתי ברומן ההומוסקסואלי הראשון שלי בקירקוול. מומלץ (המשחק, לא הרומן ההומוסקסואלי, כלומר, אפשר, אם בא לכם, כלומר, אממממ…..).

Trine 3 – עם הרבה חן וגרפיקה מצודדת, נשאבתי לתוך סיום הטרילוגיה הטריינית. המשחק קצת יותר קל מקודמיו, ונהניתי לשחק בו עם ילדי הבכור, עד שהוא השתעמם. מה שמוביל ל…

חתך ההורות. השנה בני הגדול ממש נכנס לתחום המשחקים. חלק מהשנה הוקדש למציאת משחקים שידברו אליו, או לבזבוז כספו בחנות המקוונת של "ואלב". ליוותה את זה ההבנה שסביר מאוד שהוא לא יאהב את כל המשחקים שאני אוהב, ולהפך, והצורך להתמודד עם ההבנה הזו.

Lego (whatever) – הדבר הדיגיטלי האהוב ביותר על צאצאי מספר 1 הוא משחקי לגו. בין לגו אוונג'רז, לגו מלחמת הכוכבים ולגו שר הטבעות, אני לגמרי מיציתי את הנוסחה הזו השנה, אבל הוא ממשיך וממשיך וממשיך….

קוסמים קטנים –  הרצתי השנה מערכה של משחק התפקידים מכוון הילדים הזה לבני ולכמה מחבריו – וזאת בנוסף לכך שהוא התחיל גם ללכת לחוג מבוכים ודרקונים. די מוצלח, וזה מה שנתן לי את הדחיפה להתחיל להריץ מבוכים ודרקונים למבוגרים (כולל שניים מההורים של קבוצת הילדים).

Kung Fu Fighting – משחק הקלפים הראשון ששיחקתי עם הבן. למרות הצורך בתרגום הקלפים, התמה של אומנויות לחימה קנתה אותו, וביינו זמן לא רע בהכאה הדדית (ובמשחק!)

King of Tokyo – מה שהתחיל ככיף צבעוני ומוצלח דעך די מהר. הבן לא כל כך ראה את העומק האסטרטגי במשחק, ואני ראיתי שהעומק הזה הוא די שלוליתי במהותו.

X-Wing – חלליות מלחמת הכוכבים נלחמות! האם אני צריך להוסיף עוד משהו?

Imperial Assault – משחק הלוח עליו הוציא הבן שלי את מירה השעות. לצערי הסיבוכיות והאנגלית מנעו ממנו לעקוב אחרי החוקים, אז הוא סתם שיחק בזה כמו שאני שיחקתי ברובוטריקים בגילו…

טליסמן – מתנת ראש השנה של יוצא חלציי הייתה טליסמן, שמהדורתו הרביעית החליפה את המהדורה העתיקה ששרצה אצלנו בארון. חלק מהמשחקים אני ניצחתי, וחלק הוא, ובכל מקרה שנינו נהננו מהתהליך. לקראת סוף השנה הגיעה הבשורה שההרחבות לא יתורגמו לעברית עקב הפסקת הרשיון של FFG למותגי Games Workshop. 🙁

Cities Skylines – משחק בניית ותחזוקת הערים היפה ביותר שראיתי. הפך בשלב כלשהו מסימולציה זהירה של נסיוני להיות ראש עיר מוצלח לסוג של תוכנת ציור בקווי ביוב עבור הבכור. עדיין היה מוצלח. ויפה!

http://sierraclub.typepad.com/.a/6a00d83451b96069e20115711b64d6970c-pi

חתך השאריות – השעה נהיית מאוחרת, וגם ככה בטח אף אחד לא הגיע עד שורה זו ברשומה המתארכת. אז ממש על קצה המזלג נשארו לנו:

The Agents – משחק קלפים מעניין מיוצר ישראלי.

Lords of Waterdeep – שלמרות שהתמה בו היא כיסוי צבע דקיק, היה משחק הלוח ששיחקתי הו הכי הרבה השנה.

WH40K Drop Assault – משחק אנדרויד מוגבל שנראה בדיוק כמו מה שהבן שלי משחק כרגע בטאבלט, רק בלי רובוטריקים.

חדר וחצי – משחק אנדרואיד בעברית!

Pathfinder Adventure Card Game – גרסת המובייל, שמבטלת את הצורך בהתעסקות עם מלא קלפים לפני ואחרי, ומשאירה רק את המשחק עצמו.

Angry Birds – כי התדרדתי לשחק על טלפון ישן.

Keep Talking and Nobody Explodes – כיף נפיץ!

Mushroom 11 – כיף עד שנתקעים שוב, ושוב, ושוב.

Kigdoms of Amalur: Reckoning – כמו ממורפג (מ4, למי שזוכר) לשחקן יחיד. הבן נהנה מהיכולת לעצב את הדמות הראשית.

Dr. Langeskov, The Tiger, And The Terribly Cursed Emerald  – כיפי, משעשע, חינמי, ויותר קצר מהזמן שלוקח לומר את שמו.

Hearthstone – כי למה לא.

Papo & Yo – יפה ועצוב.

Deus Ex Human Revolution – משחק חוזר לא עומד בציפיות.

Etherlords 1& 2 – הנוסטלגיה שיקרה לי.

Brutal Legend – אסתטיקה מגניבה, משחקיות ככה-ככה.

Hexcells – כיף, כיף, כיף, מעניין…מעניין…מעורר מחשבה…..קשה…………מתסכל!!!!

 Zen Puzzle Garden – לא ברור למה התקנתי את זה בדיוק.

Regency Solitaire – המשחק הראשון שאני מתקין על לינוקס. חוץ מזה הוא….בסדר כזה?

Grow Home – חמוד, אבל השטיק מובן מהר.

Abyss Oddyssey – סתמי.

Giana Sisters – סתם יפה.

Treasure Adventure game – סתם.

Solar 2 – בלעחס.

Sunless Sea – שיחקתי בו עשרים דקות. מחכה לעוד.

…ואם כבר מדברים על מחכה לעוד: אז מה לגבי שנה הבאה? 2017 הנכנסת מלאה בהבטחות ודמיונות: אולי משחק התפקידים השולחני ימשיך ויפרח? אולי אשחק משחקים מעניינים גם עם הבן הקטן? אולי הגדול יתחיל להריץ משחק תפקידים לחבריו בעצמו?

אולי אצליח סוף סוף להכנס לכל אותם משחקי תפקידים ממוחשבים ארוכים שמחכים לי מ-2015 ושאני כל הזמן דוחה?

אולי אצליח להחזיר את המשחקיה לחיים עם איזו מערכת מימון המון?

אולי.

 

2 comments on “אז מה היה לנו – מודל 2016

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *